פרשת וירא - חס"ה לשבת

למה ה' המתין שלושה ימים בשביל לרפא את אברהם? מי התגלה כ'בעל המלון' בעיר ראדין? ומה חשוב שיהיה תמיד מונח על השולחן? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת וירא

יום שלישי י"ג חשון תשפ"ו | 04.11.2025 | 15:30

חידוש

"וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (יח, ב)

הקשה בספר חן טוב מדוע הניח הקדוש ברוך הוא לאברהם להצטער עד יום השלישי, ולא מיד ביום הראשון ריפאהו? ועוד, למה לא ריפא אותו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כמו שנאמר (דברים לב, לט) מחצתי ואני ארפא, שהרי הקדוש ברוך הוא סייעו לאברהם במצות המילה שנאמר (נחמיה ט, ח) וכרות עמו הברית. ואם תאמר שהניחו לקבל שכר, כי לפום צערא אגרא. אם כן למה לבסוף שלח ה' את המלאך רפאל לרפאותו ולא הניחו ככל ילדי ישראל שיתרפא מעצמו. ותירץ, כי מה ששלח לו ה' את המלאך רפאל, הוא כדי שלא ימנעו הגרים מלמול, כי היו עוברים ושבים הרבה על פתחו של אברהם וכשיראו את צערו, לא יהיו מלין את עצמם, לפי שצערו של אדם גדול במילה, רב יותר משל תינוק. ועוד שאברהם היה ראש לנמולים, והיה לו הרבה פחד, ומזלו היה חלש מלקבל רפואה, ואם כן בראות הגרים את צערו הרב של אברהם, היו פורשים מלמול.

והטעם שהמתין עד היום השלישי וגם שלח רפאל בדמות רופא ולא ריפא אותו השם יתברך בעצמו, כדי שלא יאמרו הגרים שאברהם לא מל את עצמו כלל רק אחיזת עינים עשה, על כן הניח אותו ה' בצערו עד יום השלישי ושלח את רפאל בדמות אדם רופא ורפאהו.

והטעם שלא ריפא אברהם את עצמו במרגלית שהיתה תלויה בצוארו וכו', כדאיתא בבבא בתרא (טז:) שרבי שמעון בר יוחאי אומר, מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותה מיד נרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם, תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה. התירוץ הוא כדי שלא יראה כבועט במצות מילה.

"וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (יח, ד)

כידוע הכנסת האורחים של אברהם אבינו היתה מיוחדת במינה, אכילה, שתיה, לויה. ובזוהר הקדוש (פרשת וירא דף קב:) מבואר שהיה לו אילן נטוע בחצר ביתו שעל ידו היה יודע מי מאמין בה' ומי חס ושלום בעבודה זרה. מי שמאמין בקב"ה, היו ענפי האילן נפרשים עליו ועושים לו צל. ולהבדיל, ההולך אחר העבודה זרה, היו ענפי האילן מתרוממים מעלה מעלה, ואז אברהם לא היה עוזב אותו עד שהיה משפיע עליו להכנס תחת כנפי השכינה ומטבילו במעיין שתחת העץ. ואם המים עולים לקראתו, סימן שהוא צריך רק טבילה. ואם המים מתייבשים, סימן שאותו אדם צריך להמתין שבעה ימים כדי להטהר. ומטעם זה אמר אברהם לאורחים, והשענו תחת העץ, כדי לבודקם. וידוע מה שכתב הזוהר הקדוש (שם וראה באור החמה ח"א סוף עמ' קב), שמשום שאדם הראשון קלקל על ידי עץ הדעת, מתק עתה אברהם אבינו ע"ה את העולם על ידי העץ.

סיפור

"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (יח, יט)

בירושלים עיה"ק היתה רבנית חשובה בשם הרבנית בתיה בארג, הידועה אודות המסירות נפש שלה ברוסיה הקומוניסטית. ואביה גם ידוע, בשם ר' יהודה לייב מייזליק, הוא היה תלמידו של ר' ברוך בער זי"ע, והוא היה חפצא של מסירות נפש. ואין לנו מושג ממה שהיו מספרים עליו. על השמירת שבת שלו, על הכשרות. הוא היה מפורסם מאוד. והיה לו בנים שכולם נפטרו על המוקד ה"י, ונשארה לו רק בת יחידה, בתיה בארג. והיא מספרת, שבערך בשנת תש"כ הוא קרא לה לטייל איתו ליד הנהר, הנהר דנייפר שכידוע זה חוצה את העיר קייב. והם מטיילים יחד ובאמצע הוא עוצר ואומר לה "בתיה, הקב"ה לא השאיר לי בנים זכרים, אז כל ההמשך שלי זאת את, הבת היחידה. קדיש לא יהיה לי, לכן אני מבקש ממך שאת תהיה הקדיש שלי!!!

היא שאלה אותו, "אבל טאטי איך אני אהיה הקדיש שלך?" והוא ענה לה, "בזה שכשיראו את ההתנהגות שלך יגידו 'אה, זה מזכיר את האבא ר' יהודה לייב', זה הקדיש שלי".

הם עמדו על הגשר שם והוא אמר לה, 'את רואה את הגשר הזה, אני אספר לך עליו משהו. כשממשלת רוסיה החליטה לבנות את הגשר הם הביאו קבלנים גדולים ופועלים רבים ובנו כמו שצריך, ובסיום הבניה הגיע 'מנהל העבודה' לדרוש את התשלום שמגיע לו, סכום אדיר. אבל אמרו לו למנהל שלא ישלמו לו עד שיראו שהגשר באמת חזק מספיק. וכדי לבדוק כזה דבר מה עושים? הציעו לו שיעביר ארבעים עגלות כבדות מלאות סחורה ואם יצליחו כל הארבעים עגלות לעבור הגשר יקבל את האישור וישלמו לו.

והנה הם עומדים שם ורואים איך עגלה אחת עוברת. ועוד אחת, ואז חמש ואז עשר וכבר הגיעו ל-20, 30 וכבר מגיעים ל-38 ואז 39. והעגלה ה-40 צריכה לעבור. אפשר לתאר איך הקבלן עומד במתח – הנה 39 כבר עברו. תחשוב שאילו עכשיו באמצע כשתעבור העגלה ה40- הכל יתפרק. לא יגידו נו, כבר עברו 39, סה"כ אחד לא עבר - אין דבר כזה.. שתדע, כשתעבור העגלה הארבעים זה סימן שאלפים יכולים לעבור.

וכך אמר ר' יהודה לייב לבתיה בתו, האבות הקדושים מסרו את נפשם כדי להעמיד אמונה בעולם, אברהם יצחק ויעקב והשבטים ואחריהם משה רבינו ויהושע בן נון, כולם הביאו התגלות כבוד שמים לעולם. ותדעי, שכל זה גשר גדול וחזק שעליו יעברו עגלות עגלות עד ביאת משיח, וכל הדורות מחכים במתח לראות מה יצא איתך, אם את תעזבי המסורה או לא. כי אם לא תעשי בדיוק כמו שחינכתיך לא יאמרו שיש הרבה מצויינים בכלל ישראל ורק אחד עזב. לא, את המשך מאביך והוא מאבא שלו עד אברהם אבינו וכולם מחכים לראות אם את תמשיכי בדרכם. והיא מספרת שבאותו לילה הוא הלך לישון, והוא היה אדם בריא בדר"כ, אבל בשעה אחת בלילה הרגיש לא טוב ונכנס לתרדמת, וארבע ימים אחר כך כבר לא היה בחיים, ודברים אלה היו הצוואה שהשאיר לביתו (ילקוט לקח טוב פרקי אמונה עמ' רסג).

"וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (יח, ד)

רב אחד שלא הכיר את קלסטר פניו של מרן החפץ חיים זצ"ל הגיע לראדין כדי להיפגש עם מרן החפץ חיים זצ"ל למטרה מסוימת. בהגיעו לראדין לפנות ערב, פגש יהודי ברחוב והתעניין אצלו על מלון הלה הראה לו על ביתו שלו כבית מלון. אירח אותו ושרת אותו כדרך בעל מלון לאורחו. למחרת בשעת התפילה בבית הכנסת, ביקש הרב הנ"ל מאחד המתפללים שיראה לו מיהו החפץ חיים ומה נבהל להיוודע שמארחו, בעל המלון, הוא החפץ חיים בכבודו ובעצמו. ניגש הרב מיד להחפץ חיים ביקש את סליחתו על שנתן לו לשרת אותו אבל החפץ חיים תמה ואמר וכי אנוכי פטור ממצוות הכנסת אורחים (ע"פ תנועת המוסר ח"ד עמ' 173).

הלכה

עריכת השולחן בערב שבת קודש

א. יסדר שולחנו ויציע המטות ויתקן כל עניני הבית, כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת.

ב. יפרוס מפה על השלחן לכבוד שבת, וטוב שהמפה תהיה לבנה לעשות חילוק בין ימי החול לשבת, ונוהגים שיהיה השלחן מכוסה במפה כל יום השבת.

ג. צריך להכין שתי אגודות הדס וכל אגודה יהיה בה שלשה בדים ויהיה ההדס משולש והם כנגד זכור ושמור.

ד. יזהר מאד שיהיה מלח מונח על שולחנו בכל הסעודות ויטבול בו הפת ג' פעמים וכן טוב להניח תמיד על שולחנו "אזוב" (זעתר) כי סגולתם של המלח והאזוב להבריח המזיקים ולמתק הדינים.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!